יוד בהריון ולפניו: חשוב לפוריות, להתפתחות המוח וחסר לכולנו

המינרל הזה דרוש לנו בכמות מזערית, אבל מתברר שבשנים האחרונות אנחנו לא מקבלים מספיק ממנו, ויש לכך השפעה משמעותית על כל התקופה שסביב ההריון והלידה – כל מה שצריך לדעת על יוד ומה לעשות

מה זה יוד וכמה אנחנו צריכים ממנו?

יוד הוא מינרל שדרוש לגוף בכמויות קטנות. לכן הוא גם נקרא “יסוד קורט”.
גברים ונשים לא הרות זקוקים ל-150 מיקרוגרם יוד ביום. בהריון עולה הדרישה ל-220 מיקרוגרם ביום ובהנקה – 290 מיקרוגרם.

מה הקשר בין יוד לבין בלוטת התריס?

יוד הוא חומר הגלם לשני ההורמונים שמפרישה בלוטת התריס – T3 ו-T4. יוד מהווה שני שלישים ממשקל ההורמונים הללו!

למה בלוטת התריס חשובה?

ההורמונים האלה, שמפרישה בלוטת התריס, חשובים לפוריות תקינה ובהריון – להתפתחות תקינה של המוח, להתפתחות מערכת העצבים באופן כללי, למשקל תקין בלידה, ולאחר הלידה – לגדילה תקינה וליכולת שכלית תקינה אצל התינוק והילד.

מה קורה כשיש בעיות עם בלוטת התריס?

אם בלוטת התריס לא מתפקדת כמו שצריך (תת פעילות או יתר פעילות), עלולה להיות פגיעה בפוריות וכן פגיעה בהתפתחות העובר ובתוצאות ההריון. לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות בארץ, בשנת 2016 1 מכל 10 אנשים בישראל סובל מבעיות בבלוטת התריס. הבעיה השכיחה ביותר בבלוטת התריס היא תת פעילות של הבלוטה.

מהם הסימנים המחשידים לבעיה בבלוטת התריס?

אם את חשה עייפות, דיכאון, רגישות מוגברת לקור, חווה עלייה בלתי מוסברת במשקל, סובלת מעצירות, יובש בעור ובשיער, ציפורנים שבירות, כאבי מפרקים ו/או שרירים וירידה בריכוז ובזיכרון, ייתכן שיש לך תת פעילות של בלוטת התריס. מאבחנים את פעילות הבלוטה בבדיקת תפקודי בלוטת התריס. אם TSH גבוה מ-4 mIU/L וגם ערך T4 מתחת ל-0.8 ng/dL, מדובר בתת פעילות קלינית של הבלוטה. אם TSH גבוה
מ-4 ורמת T4 תקינה, זוהי תת פעילות תת קלינית.
בבדיקות שמתבצעות בהריון, ערך של TSH בין 2.5 ל-4 כבר מעורר חשד לגבי תת פעילות, כיוון שפעילות הבלוטה מוגברת בתחילת ההריון וערכי TSH אמורים להיות נמוכים.
במקרה של יתר פעילות, מצב נדיר יותר, התסמינים כוללים תיאבון מוגבר, ירידה לא מוסברת במשקל, בלט עיניים, קצב לב מואץ או בלתי סדיר, חולשת עצמות, נזק שרירי, עור לח, וציפורנים שבירות. בבדיקות הדם רמת TSH נמוכה מ-0.4 ורמת T4 מעל 1.8. ייתכן גם מצב תת קליני שבו TSH נמוך מ-0.4 ורמת T4 תקינה.

האם מחסור ביוד יכול לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס?

כן, ובכך יכול להגביר סיכון לירידה בפוריות, כיוון שתת פעילות של הבלוטה משבשת את האיזון ההורמונלי ובכך יכולות להיות הפרעות לביוץ. נמצא שככל שחסר היוד חמור יותר, כך העיכוב בהיקלטות להריון היה גדול יותר.

האם חסר לנו יוד בישראל?

מתברר שכן. מי השתייה שלנו, שבעבר הכילו כמות נאותה של יוד, כרגע מכילים כמות נמוכה בהרבה, אם בכלל. זאת משום שעברנו לשתות מי ים מותפלים. אמנם מחסור חמור ביוד נדיר מאוד, אבל חסר מתון נפוץ מאוד בישראל. מחקר שערך עמיתי, ד”ר יניב עובדיה, נמצא ש-9 מתוך 10 דגימות שתן של נשים הרות לא הכילו מספיק יוד. הרמה החציונית שנמצאה (כלומר הרמה שמחצית מהערכים מעליה ומחצית מתחתיה) היתה רק שליש מהמינון שצריך להיות.
מחסור ביוד, גם אם הוא מתון, עלול להיות בעייתי ולגרום למימוש מופחת של היכולת השכלית. ההשערה היא, שהיוד קריטי במיוחד בהתפתחות המוח, ואם אין מספיק ממנו, אין יצירה מספקת של קשרים בין תאי עצב במוח המתפתח, מה שעלול להוביל ל-IQ נמוך יותר.

אז מה עושים?

חשוב לדאוג לצריכה מספקת של יוד כבר לפני ההריון. בעקבות תוצאות המחקר של ד”ר עובדיה, יצא משרד הבריאות בשנת 2017 בהמלצה לצרוך יוד במינון של 150-250 מק”ג לפחות חודש לפני שהאישה מתכננת להרות, במשך כל ההריון וכל תקופת ההנקה. אם צריכת היוד שלך עד עכשיו היתה נמוכה מדי, חשוב לא להוסיף את היוד בכמות גדולה בבת אחת אלא בהדרגה, כיוון שתיסוף מהיר מדי עלול לפגוע בתפקוד הבלוטה. למשל, אפשר להתחיל לקחת תוסף יוד במינון הנמוך ביותר פעמיים בשבוע ואחרי שבוע לעבור לשלוש פעמים וכן הלאה. אפשר גם ליטול תוסף מולטי ויטמין לנשים בהריון, ומכיוון שיש ברוב הסוגים את המינון המקסימלי, להתחיל לקחת אותו בהדרגה – פעם בשבוע ואז לעבור לפעמיים וכן הלאה.

איפה יש יוד בתזונה?

הדרך הקלה ביותר לקבל יוד מהתזונה היא ממלח מועשר ביוד. כפית אחת של מלח מכילה 150 מק”ג יוד. המשמעות היא לדאוג שהתבשילים שמכינים בבית יתובלו במלח כזה, וכך מגיעים לכמות קרובה לזו של כפית אחת. שימו לב שיש לרכוש במיוחד מלח מועשר ביוד, כיוון שהמלח הרגיל (וגם מלח ההימלאיה או מלח אטלנטי אינם מועשרים ביוד אלא אם מצויין כך מפורשות על האריזה). בישראל עדיין אין מדיניות העשרה של כל המלח במדינה, לעומת המתקיים במדינות אחרות בעולם.
באופן טבעי, יוד נמצא בראש ובראשונה במזונות מן הים, אצות ודגים. עם זאת, יש אצות שתכולת היוד בהן גבוהה מדי כמו ווקאמה שמכילה 140 מק”ג יוד לגרם אחד של אצה, קומבו, שמכילה כ-2500 מק”ג לגרם אחד של אצה וקלפ (למינריה) שמכילה אף יותר מכך. מהאצות הללו כדאי להימנע אם לא אכלת אותן מעולם. כדאי להעדיף אצת נורי, האצה שמשמשת להכנת סושי, שמכילה 90 מק”ג יוד לדף אחד שמשקלו 2.5 גרם.
חלב פרה ומוצריו מכילים כמות קטנה של יוד:
כוס חלב (200 מ”ל) מכילה בממוצע 44 מק”ג יוד
גביע יוגורט (150 מ”ל) מכיל 23 מק”ג יוד
גבינות לבנות מכילות 22 מק”ג יוד ל-100 גרם וקוטג’ מכילה פחות מכך, 13 מק”ג ל-100 גרם.
דווקא מוצרי חלב עיזים מכילים יותר יוד, כנראה כי העיזים מקבלות את אותו תוסף יוד כמו הפרות, אבל הגוף שלהן קטן יותר. כוס חלב עיזים (200 מ”ל) מכילה 126 מק”ג יוד בממוצע.
ביצה מכילה כ-27 מק”ג יוד
דגי ים מכילים אף הם יוד. לגבי סלמון יש נתונים סותרים וכנראה תלוי מה מקורו של הדג.
ומקרב דגי הבריכה, דג הבורי מכיל כמות נכבדה של יוד – 380 מק”ג ל-100 גרם.
לגבי דגי בריכה אחרים, הנה הכמות ל-100 גרם: באס – 170 מק”ג, אמנון – 30 מק”ג, מוסר – 10 מק”ג
ומה לגבי מזונות אחרים מהצומח שאינם אצות? כאן תכולת היוד יכולה להשתנות מאוד כתלות בקרקע ובמי הההשקייה. משערים שבישראל הכמויות נמוכות.

בשורה התחתונה

בגלל המצב בישראל, כדאי לבצע בדיקות תפקודי בלוטת התריס כבר לפני ההריון או בתחילתו כדי לשלול מצב של בעיה בבלוטת התריס, גם אם היא תת קלינית. במקביל, חשוב לדאוג לצריכה מספקת של יוד מהתזונה ובמידת הצורך ממלח מועשר ביוד או מתוספים. אם יש לך תת פעילות של בלוטת התריס, את עדיין זקוקה ליוד מהתזונה. כדאי להתייעץ עם דיאטנ/ית בנושא.