עוד משהו שיכול לעניין אותך
כדאי לקרוא
פוסטים אחרונים
אובחנת עם סוכרת הריון? מזמינה אותך להדרכה שלי
הצילו! יש לי סוכרת הריון!
הדרכה אינטרנטית עד שתגיעי לדיאטנית
השמנה היא עניין פוליטי כי היא קשורה לאי בטחון תזונתי ומשפיעה על ההוצאות לבריאות ופריון העבודה של המדינה.
גם המלצות תזונתיות הן עניין פוליטי, כי הן יכולות לפגוע בתעשיית המזון כפי שהיא כעת.
תזונה בריאה היא תזונה שבריאה גם לכדור הארץ, ואנחנו חייבים לדעת וליידע אחרים בחשיבות שלה.
כל אלה ועוד, בהרצאה המצויינת של פרופ’ מריון נסל בכנס “מערכות מזון בנות קיימא” ההרצאה התקיימה בתאריך 20.6.16.
כהקדמה – למי שלא מכיר, פרופ’ נסל מהמחלקה ללימודי מזון ובריאות הציבור, אוניברסיטת ניו יורק,
היא אחד הקולות האמיצים ביותר בעולם התזונה. נסל כתבה לפחות 8 ספרים שקשורים כולם בהשפעות של תעשיית המזון
על הבריאות (אחד מהם “מה לאכול” תורגם לעברית והוא מומלץ מאוד), ולא פוחדת לומר את האמת.
כשמיקי חיימוביץ’ שאלה אותה, במהלך ראיון שקיימה עמה ביום השני של הכנס: “איך את לא פוחדת?”
השיבה: “ובכן, יש לי קביעות בעבודה”.
הנה עיקרי ההרצאה שלה:
לצפייה בהרצאה המצולמת במלואה (45 דקות) לחצו כאן.
השמנה היא עניין פוליטי
14% מהאוכלוסייה הבוגרת ו-10% מהילדים בארה”ב סובלת מאי בטחון תזונתי
בארץ – 18% מהאוכלוסיה, בעיקר חרדים וערבים. רוב מי שסובל מאי בטחון תזונתי סובל גם מהשמנה.
אפשר לתקן תת תזונה בעזרת שינוי שיקולים פוליטיים “האסון העולמי של תת תזונה אינו בלתי נמנע.
סיום תת התזונה הוא לחלוטין בחירה פוליטית”.
ההשמנה קיימת בכל העולם והעלות שלה הופכת אותה לפוליטית, כי המדינה צריכה להוציא כסף על טיפול רפואי ואובדן פריון העבודה.
בארצות הברית אין קשר בין מדיניות החקלאות למדיניות התזונה.
התמיכה הממשלתית בחקלאים לא תואמת את המלצות התזונה וכך משגשגת תעשיית הבקר, ש”טביעת הרגל הפחמנית” שלה היא הגדולה ביותר
(בזבוז משאבי הסביבה הגדול ביותר בהשוואה למזונות אחרים). בשר אדום אחראי ל-30% מפליטת גזי חממה מכל סל המזונות שבארה”ב.
הפתרון – שהציבור יגרום לשינוי. לאכול פחות, לאכול טוב יותר, לזוז יותר.
הבעיה – מזונות מעובדים רווחיים יותר מפירות וירקות. הפתרון – לעסוק בפוליטיקה ולתמוך במדיניות בריאה יותר.
המלצות תזונתיות הן עניין פוליטי
בקווי ההנחיה התזונתיים לאמריקאים כתוב שהסוכר המוסף צריך להיות פחות מ-10% מהקלוריות.
בבקבוק של 450 מ”ל שתייה מתוקה יש 49 גרם סוכר, יותר מכל הכמות שצריך לצרוך ביום.
קווי ההנחייה לאמריקאים, ההמלצות התזונתיות לציבור שמתפרסמות כל 5 שנים מאז תחילת שנות השמונים ומהוות בסיס למדיניות,
היו בעבר מאוד פשוטים והמליצו ממה לאכול יותר וממה לאכול פחות. עם השנים ההמלצות הפכו ליותר מעורפלות בגלל התערבות תעשיית המזון.
לפני פרסום קווי ההנחייה האחרונים בינואר 2016, הכינה ועדה מיוחדת דו”ח,שבו ציינו שתזונה עשירה יותר במזונות מן הצומח
ודלה יותר בקלוריות מקדמת יותר את הבריאות וקשורה בפחות השפעה סביבתית מאשר התזונה הנוכחית בארה”ב.
מגדלי הבקר חוו זאת כהתקפה על הפרנסה שלהם ולחצו באמצעות לוביסטים על המחוקקים
באמרם ש”הוועדה המייעצת מראה עניין בכלילת קיימות, שינוי אקלים וגורמים סביבתיים אחרים ודרכי ייצור.
אנו מצפים שמשרד החקלאות ידחה את הכללת הנושאים האלה בגירסה הסופית של קווי ההנחייה התזונתיים לאמריקאים 2015.”
שר החקלאות צוטט בוול סטריט ג’ורנל במרץ 2015 באומרו ש”נושאים של קיימות אינם שייכים למסגרת של קווי ההנחייה התזונתיים”.
כשמחפשים איפה נמצא ההגיון התזונתי במדיניות החקלאות של ארצות הברית, רואים שהוא לא קיים שם.
חוק החוות המעודכן מ-2014 מעדיף ומתמרץ חוות גדולות, גידול מספוא לבע”ח, גידול ביו-דלק וייצור עודף.
בדיוק ההפך ממה שהציבור צריך כדי לאכול מזון בריא יותר ולחיות בסביבה בריאה יותר. זה פשוט אבסורד.
הסובסידיות החקלאיות הולכות לתירס ודגנים אחרים ברובן – 61% מהסובסידיות,
ורק 0.45% מהסובסידיות מגיעות לגידול פירות וירקות.
אפילו הסובסידיות למגדלי הטבק גבוהות יותר ועומדות על 2%. עולם הפוך ממש.
בכך מונצחים מזונות מעובדים ולא פירות וירקות, בגלל שיקולים של כסף.
השיטה בת 4 השלבים של תעשיית המשקאות הקלים למניעת ירידה בצריכה
בארה”ב חלה בשנים האחרונות ירידה במכירות של משקאות ממותקים בסוכר,
והשנה לראשונה עקפו מים מינרלים את המשקאות הממותקים בסוכר במכירות שם.
כדי להילחם בירידה הזאת, עושה תעשיית המשקאות כל מה שהיא יכולה. התעשייה משווקת את המשקאות
לאוכלוסייה האפרו אמריקאית באופן ממוקד, כיוון שזו אוכלוסייה שצורכת יותר משקאות מאשר לבנים.
לא סתם ביונסה מפרסמת את פפסי (מה שהזכיר לי את המיליונים ששילמו פפסי בזמנו למייקל ג’קסון).
עוד דבר שעושה התעשייה הוא לממן גופים של אנשי מקצוע בתחום הבריאות ומחקרים.
כשהדבר התגלה והתפרסם בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס באוגוסט 2015, הצהיר מנהל קוקה קולה
שהם מתחייבים לגילוי נאות ושקיפות לגופים שהם מממנים. מתברר ש-55% מהמימון שלהם היה לדיאטנים,
בעיקר האקדמיה האמריקאית לתזונה ודיאטה (איגוד הדיאטנים האמריקאי).
בעקבות הפרסום, קוקה קולה הפסיקה לממן את הארגון (וכעת פפסיקו היא אחד מהמממנים העיקריים של הארגון!)
וכן פורסם על כך שאוניברסיטת קולורדו החזירה לקוקה קולה מענק של מיליון דולר.
כמו כן, נסגר הארגון מטעם קוקה קולה ששמו global energy balance network שמטרתו היתה מימון מחקרים
שיצביעו על פעילות גופנית כמשמעותית ביותר לשמירה על משקל ועל כך שהיא חשובה יותר מסוכר.
החברות גם פעילות מאחורי הקלעים בנסיונות להדוף כל מאמץ לפגוע במכירות שלהן ומוציאות מיליונים על לובינג.
הנה דוגמה לפעילות שלהן: בשנת 2012 ניסה ראש עירית ניו יורק דאז, מייקל בלומברג, להגביל את גודל כוס המשקה שאפשר לקנות בחנויות בעיר.
הטקטיקה היתה:
1. לתקוף את המדע – פורסמו מודעות בעיתון על כך שאין קשר בין סוכר להשמנה ושהכל תלוי במאזן הקלורי.
2. לתקוף את המבקרים – תקפו את יוזם החוק, מייקל בלומברג ופרסמו מודעות בעיתון של בלומברג בלבוש שמלה של אומנת עם הכיתוב
“ניו יורק צריכה ראש עיר ולא אומנת”
3. לממן אזרחים שידגישו את חשיבות הבחירה האישית – נשכרו צעירים שקיבלו שכר חלומי של שלושים דולר לשעה,
כדי שיסתובבו ברחובות ויחתימו אנשים על עצומה נגד הגבלת הבחירה החופשית שלהם לשתות כל כמות משקה שרק ירצו.
4. וכשכל זה לא עזר – הם תבעו, וגם זכו.
אבל אם המכירות בארה”ב יורדות, דרך נוספת היא להעביר את השווקים למדינות אחרות,
שבהן אין מודעות לנזקי הסוכר לבריאות: הודו, סין, הפיליפינים ואפריקה.
פרופ’ נסל הזכירה את נושא החקיקה להטלת מס על משקאות ממותקים בסוכר בפילדלפיה,
שם הוחלט על הטלת מס כזה 4 ימים לפני מועד ההרצאה של פרופ’ נסל.
מתברר שתעשיית המשקאות הציעה לממן שנה שלמה של גנים לגיל הרך, המטרה שלשמה יהיו מיועדים כספי המיסים.
למרות הכל, ההצעה למס עברה ואיגוד המשקאות האמריקאים צייץ בטוויטר: “נצדד ברוב אנשי פילדלפיה שמתנגדים למס הזה
וננקוט פעילות משפטיות כדי לעצור אותו”, בקיצור, זה עדיין לא נגמר.
המסר של פרופ’ נסל הוא שהתזונה שטובה לבריאות היא זו שטובה גם לכדור הארץ, ושעלינו לתמוך בתזונה כזאת ולהעביר הלאה את המסר.