עוד משהו שיכול לעניין אותך
כדאי לקרוא
פוסטים אחרונים
אובחנת עם סוכרת הריון? מזמינה אותך להדרכה שלי
הצילו! יש לי סוכרת הריון!
הדרכה אינטרנטית עד שתגיעי לדיאטנית
היום השני של הכנס נפתח בפאנל מרתק וטעון בהנחיית מיקי חיימוביץ’, שעוסקת רבות בנושא תזונה בריאה וקיימות.
כתבתי כמיטב יכולתי את עיקרי דברי המשתתפים ואני מביאה אותם כלשונם, בצירוף הערות ומחשבות שלי שכתובות בהדגשה.
לצפייה בפאנל במלואו (סרטון באורך כ-80 דקות) לחצו כאן.
משתתפי הפאנל היו:
מיקי חיימוביץ’ – עיתונאית ופעילה בנושא תזונה וקיימות
חגית אדלר – מנכ”לית אסם נסטלה פרופשיונל
דורית אדלר – דיאטנית ראשית למועצה הישראלית לביטחון תזונתי ודוקטורנטית לבריאות הציבור, האוניברסיטה העברית (אין קשר משפחתי 🙂 )
ענת גרוס-שון – מנכ”לית חטיבת החלב בתנובה
איציק תמיר – יו”ר איגוד יצרני המזון
משה בר סימנטוב – מנכ”ל משרד הבריאות
מיקי חיימוביץ’ פתחה את הפאנל בכך שהיא רוצה לדבר על הנושאים שנמצאים על סדר היום: העמדה החדשה של משרד הבריאות נגד סוכר מוסף ומלח ובעד תזונה בריאה יותר.
איציק תמיר: אין מזון לא בריא. מזון לא בריא הוא מזון לא חוקי, אז צריך לאסור אותו. אם משרד הבריאות אישר אותו וה-FDA אישר אותו אז אפשר לאכול אותו. יש מזון בריא ומזון פחות בריא לגוף.
זה אחד הטיעונים הנפוצים בהם משתמשת תעשיית המזון, שחילחלו עמוק עמוק לציבור במשך שנים. סוג של היתממות: נציגי התעשייה אומרים שמזון לא בריא הוא מזון מזוהם, מורעל, מסוכן, שגורם למחלה, פרט לכך אין שום מזון שמזיק לגוף. אין דבר כזה מזון טוב ומזון רע כל עוד הכל במידה. אם משרד הבריאות אישר, אז הוא בטוח לשימוש.
בואו נפרק את הטיעון הזה: מזונות שמזיקים לבריאות יכולים להזיק גם בטווח הארוך ולא חייבים להזיק בטווח הקצר. המדע הוכיח מעבר לכל ספק שאכילה של מזונות עשירים בסוכר, במלח ובשומן טראנס מובילה למחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, כבד שומני ועוד. נכון שאם אוכלים מזון כזה בתדירות נמוכה, הסיכון נמוך יותר, אבל תהיו בטוחים שאף חברה לא מעוניינת שתצרכו את המוצרים שלה בתדירות נמוכה.
הטיעון הזה גם זכה להרבה ביקורת ברשתות החברתיות בעקבות סיקור הפאנל בכתבתו של עידו אפרתי ב”הארץ”.
משה בר סימנטוב: עד כה תפסנו את תפקידנו בללמד את הציבור שצריכת מזון היא בחירה אישית. בחודשים האחרונים הבנו שיש תפקיד לסביבה ואי אפשר להשאיר רק לאחריות הפרט. זה שינוי תפיסה מאוד עמוק שמייצר שינוי עמוק ומצריך פעולה מאוד מחושבת. אנחנו רואים מזונות שאין בהם ערך תזונתי ורכיבים מסויימים – כמזון מזיק. השינוי ארוך.
למה שינינו קונספציה? בגלל מקבץ נתונים מרוכז מול העיניים שאי אפשר להתעלם ממנו:
1 מכל 5 ילדים בכיתה א’ סובל מעודף משקל או השמנה
1 מכל 3 ילדים בכיתה ז’ סובל מעודף משקל או השמנה, ובאוכלוסיות חלשות, רבע סובלים מהשמנה.
1 מכל 2 מבוגרים סובל מעודף משקל או מהשמנה
1 מכל 4 מבוגרים סובל מהשמנה
זה משפיע על תחלואה בסוכרת שמגיעה עד 25% באוכלוסיות החלשות.
המשק פשוט יקרוס. אי אפשר לממן את זה.
אנחנו רוצים לעשות תהליך עם התעשייה – לא ביום אחד – של גמילת הציבור מסוכר וממלח. על פני זמן. זה תהליך הדרגתי שצריך להיות ביחד עם התעשייה.
מיקי חיימוביץ’: עשיתם חישובים על היקפי הפגיעה?
משה בר סימנטוב: 6 מיליארד ₪ הן הוצאות שנובעות מהשמנה
10 מיליארד ₪ הן הוצאות שנובעות מאורח חיים לא בריא
חולה סוכרת “עולה” פי 1.5 יותר מבריא.
יש פה אחריות משותפת וצריך למתוח את הקו. השינוי לא יהיה וולונטרי, אבל יהיה עם התעשייה.
מיקי חיימוביץ’: ענת גרוס-שון מתנובה, אתם מכירים בזה שיש מגיפת השמנה?
ענת גרוס-שון: אנחנו עוקבים כבר שנים, אנחנו עושים מזה תקופה. הצרכן עוד לא נמצא איפה שאנחנו נמצאים. אנחנו עוקבים אחר השיח ברשתות החברתיות והשיח שהצרכן הישראלי מנהל הוא על שומן, קלוריות, סיבים תזונתיים, ממתיקים וצבעי מאכל, לא על סוכר ומלח. הצרכן עוד לא מספיק מודע.
בתנובה בחמש השנים האחרונות הבנו את האחריות וקיבלנו החלטה להאיר (כך במקור – ט.ק) את כמות הסוכר והמלח מתוך הבנה שזו הבעיה המשמעותית. הוצאנו לפני שלוש וחצי שנים את תוכנית “המצפן התזונתי” להפחית סוכר ומלח מהמוצרים שלנו. בשוקו הופחתה כעת כמות הסוכר ב-40%.
מיקי חיימוביץ’: אבל עדיין יש בזה סוכר.
ענת גרוס-שון: נכון, אבל אנחנו עושים ומה שחשוב זה הדרך. מפחיתים נתרן מקוטג’ ומגבינה לבנה וממשיכים בעשייה הזאת. בתפיסה שלנו יש שני דברים. האחד, אפשרות בחירה, השני – מינונים ועוצמות במוצרים שמרכיבים תזונה יומיומית לאפשר פחות סוכר ומלח ונותנים את הבחירה שאם רוצים לאפשר חטיף אחד ביום – נותנים אופציה שמאפשרת להורה לקבל החלטה שבמעדן החלב יש גם חלבון וסידן.
מיקי חיימוביץ’: אבל זה לא מה שאתם מפרסמים, אתם מנסים למכור ורוצים שיהיה כל יום.
ענת גרוס-שון: השקנו לפני שנה את YOLO. הכל עניין של בחירה ומינונים. אנחנו מרגישים בכל יום את הצורך במתוק, נפילת הסוכר בארבע זה עניין פיזיולוגי. תבחרו את המוצרים בצורה מושכלת. אני מנהלת אורח חיים בריא בבית, אבל אוכל הוא גם לנפש. פעם בשבוע אני נותנת שוקולד. צריך לעשות את זה בשכל ובמידה (כאן גם היה איזכור של מפעלי מזון בפריפריה שמספקים תעסוקה).
עוד טיעונים קלאסיים ברטוריקה של התעשייה:
“הכל עניין של בחירה” – ובכן, כפי שאמר משה בר סימנטוב, אי אפשר לעשות בחירה חופשית כשהסביבה לא מאפשרת לבחור במזון הבריא יותר.
“העל עניין של מינונים” – נכון מאוד. אם אוכלים מזון מזיק פעם בחודש, הבריאות לא תיפגע אבל המטרה של התעשייה, כל תעשייה לצורך העניין, היא למכור כמה שיותר.
“נפילת הסוכר בארבע אחר הצהרים זה עניין פיזיולוגי” – האמנם? אני לא זוכרת שלמדתי כזה דבר, לא באוניברסיטה ולא בלימודי ההמשך שלי. ליתר בטחון, למקרה שיצאו מחקרים חדשים בזמן שישנתי, חיפשתי בפאבמד, האתר של כל תקצירי המאמרים בעולם, לפי afternoon hypoglycemia. לא קיבלתי שום תוצאה רלוונטית. גוגל סיפר לי שיש מצב שנקרא afternoon slump, מן צניחת עייפות כזאת במקומות עבודה אחה”צ, אבל הסיבות לה אצל אנשים בריאים נובעות מהתנאים הפיזיים במקום העבודה. לתפיסתי, אם מרגישים עייפים אפשר לשטוף פנים או לצאת החוצה להתאוורר. אם מרגישים עייפות קשה שמלווה בתסמינים נוספים, חשוב לגשת לרופא/ה ולהתייעץ. כך או כך הפתרון אינו משהו מתוק!
מיקי חיימוביץ’: חגית אדלר, משרד הבריאות יצא בהמלצות ותעשיית המזון פעלה בנחרצות. את מרגישה את משבר האמון?
חגית אדלר: הציבור יודע הכל, אם הייתי מצליחה ליישם הכל הייתי נראית כמו בר רפאלי אבל החיים קצת יותר מורכבים. האמא שואלת מה לשים בסנדוויץ’, להתמודד עם כל הארוחות ולעשות מה שצריך. נסטלה החליטה על מהלך – להיות חברת המזון הבריאה ביותר עם רגולציה פנימית. הוצאנו את שומן הטראנס. למה לא מדברים על שומן טראנס? אנחנו עושים. קיבלנו החלטה להפחית מלח בשיתוף הרגולטור. הפחתנו מלח ב-20-30%. אי אפשר להוריד בבת אחת מלח. כשתנובה הורידה מלח בבת אחת מהגבינה לא קנו אותה. לא מובן מאליו שהגענו לכאן היום, צריך להעריך את זה. אל תירו בנו בכיכר העיר.
מיקי חיימוביץ’: משה בר סימנטוב, הורידו את קמפיין החטיפים יום אחרי. מה קרה שם?
משה בר סימנטוב: מיד אתייחס לכך בהרחבה, אבל אני רוצה להגיב קצת על מה שדובר פה קודם. אנחנו לא באמת בוחרים. לא מקבלים החלטות, לא באמת בוחרים. אני מבין את האתגרים שיש. חשוב לחדד למה נכנסת אחריות המדינה כי אנשים לא באמת פועלים באופן חופשי.
לגבי הקמפיין – לא התקשרו אלינו מהתעשייה. לא נבהלנו. הייתה הבנה שמכיוון שמדובר בתהליך ארוך טווח, כדי ליצור טרנספורמציה מוצלחת צריך לעבוד עם התעשייה ולווסת את המינון של הקמפיין. אנחנו לא מעוניינים בנרטיב של מלחמה אלא בשיתוף פעולה.
התעשייה צריכה לשנות ולהמשיך להעסיק את האנשים בפריפריה. אל תנפנפו בפריפריה.
אני יוצא מנקודת הנחה שאנשים ימשיכו לקנות מוצרים בסופר, ורוצה שיהיו עם פחות סוכר, פחות מלח, יותר סיבים תזונתיים, פחות שומן רע, יותר שומן טוב, שומן טראנס בכלל לא.
אם מישהו חושב שנוכל להמשיך להתקיים כחברה עם נתוני התחלואה האלה, הוא טועה.
לשיח הציבורי יש תרומה אדירה.
למי שפיספס, הנה הקמפיין שהורד ממסכי הטלוויזיה וקיים כעת רק ברשת:
איציק תמיר: להגיד שהצרכן מטומטם זה קצת בעייתי. אני חושב שלצרכן יש בחירה וחינוך מגיל צעיר ישפר. הצרכן מקבל מתיקות עוד בחלב אמו. כמעט כל המוצרים מופחתי הסוכר נכשלו. להגיד שהתעשייה לא עושה כלום זה לא נכון. זה אומר שהבעיה לא כל כך פשוטה. רגולטור לא יודע להוביל שינויים, רק אם תשלבו ידיים עם התעשייה.
“הצרכן מקבל מתיקות עוד בחלב אמו” – עוד טיעון שמשתמשת בו התעשייה. המשפט נכון, אבל המתיקות הזאת מגיעה מסוכר בשם לקטוז, שדרגת המתיקות שלו נמוכה יותר מאשר זו של הסוכר הלבן, סוכרוז. החיך שלנו אמור להיות מורגל למתיקות קלה, מעודנת, וכמובן שאם נצרוך מוצרים בעלי תכולה גבוהה של סוכר הם יהיו טעימים לנו ונרצה לקנות מהם עוד ועוד. הטיעון שיש לנו העדפה מולדת למתוק אינו הצדקה לכך שאנחנו זקוקים לסוכר. סוכר מזוקק קיים בתפריט של בני האדם ב-300-400 השנים האחרונות בלבד, כאשר בעשרות השנים האחרונות הוא קיים במידה עצומה. מבחינת התפתחות אבולוציונית זה שבריר שנייה. אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם כמויות אדירות כאלה של סוכר.
“להגיד שהצרכן מטומטם זה בעייתי” – אף אחד לא אמר דבר כזה בפאנל. הנה עוד טיעון נפוץ שקשור לכך שכביכול יש לנו בחירה חופשית. על הצרכן עושים כל כך הרבה מניפולציות, עד שהוא לא מודע לכך שאין לו בחירה חופשית.
על הטיעון הזה, במילים בוטות יותר חזר שרגא ברוש, מנכ”ל התאחדות התעשיינים, כמה ימים לאחר מכן וחזר בו מההתבטאות, אך עדיין הדגיש את נושא הבחירה החופשית.
מיקי חיימוביץ’: מה זה אומר?
איציק תמיר: לשמוע מהתעשייה מה יכולה לעשות במיידי ומה אחר כך.
מיקי חיימוביץ’: אתה אומר שרק עשייה וולונטרית תביא לשינוי, ורגולציה לא?
איציק תמיר: אני עוזב רגע את הוולונטרי. אני אומר שיתוף פעולה הדוק. יד ביד כל הזמן. אחרת לא יקרה כלום. צריך שני דברים: שיתוף פעולה עם התעשייה וחינוך ארוך שנים כדי שמוצרים יתקבלו, אפילו על חשבון הטעם. איזון בין הטעם לבריאות ולהרגיל לטעמים.
ברור שאם חברת מזון אחת תפחית את כמות הסוכר והמלח, והמוצר יהיה פחות טעים ממוצר מקביל של חברה מתחרה שלא עשתה זאת, ייפגעו המכירות שלה. לכן צריך רגולציה שתחייב את כל היצרנים.
מיקי חיימוביץ’: זה תהליך ארוך, אך וולונטרית זה לא מחייב את כולם.
איציק תמיר: וולונטרי – שהתעשיינים יגיעו להסכמה ביניהם. למשל – סימון בחזית האריזה.
מיקי חיימוביץ’: אבל אתם לא מוכנים לסימון בכפיות, שאת זה הצרכן יכול להבין.
איציק תמיר: אני מוכן לשמוע, אם צריך את זה, נסכים גם לזה.
כבר בשנת 2011, כאשר אושרה הממשלה את התוכנית הלאומית לאורח חיים בריא, הועלתה יוזמה של סימון רכיבי תזונה בחזית האריזה. התעשייה התנגדה לכך בכל הכוח בנימוקים שונים ומשונים כמו למשל שאין סימון כזה בעולם, שסימון כזה יבלבל את הציבור כי יש סימון תזונתי גם על האריזה, שהסימון יצריך מהם היערכות והוצאה כספית עצומה, שצריך לסמן רק את הקלוריות ומצד שני שצריך לסמן גם רכיבים תזונתיים אחרים (כן, יש פה סתירה), שהסימון יפגע בצריכה של מזונות בריאים, שגודל האותיות צריך להיות כמו בטבלת הסימון התזונתי כדי לא לפגוע בעיצוב של האריזה, ועוד טענות כאלה ואחרות שמפורטות למשל כאן:
www.industry.org.il/GetFileCl.asp?File=takanotfood(1).pdf
ובכתבה המצויינת של הדיאטנית טל חייקין והכלכלנית ד”ר מורן בלושטיין כאן
אם יו”ר איגוד יצרני המזון מוכן להסכים לסימון, שהתעשייה התנגדה לו בעוצמה רבה, זה שינוי מאוד גדול מצידם, מה שמראה שלחץ ציבורי עובד ועוד איך.
חגית אדלר: תעשיית הלחם השתנתה דרך אפשריבריא בהורדת כמות המלח
מיקי חיימוביץ’: מה הולך להיות מקדימה?
משה בר סימנטוב: מי שמאמין בבחירת הצרכן צריך להאמין בהנגשת המידע לצרכן. צריך לעגן את הכללים. המוצרים צריכים להיות מסומנים. סוכר צריך להיות בכפיות וגודל מנה צריך להיות מוגדר בגודל שאוכלים ולא בגודל שלא אוכלים, כמו שמנה של קורנפלקס כרגע מוגדרת כ-30 גרם ובפועל אוכלים הרבה יותר.
ענת גרוס-שון: נפעל בהתאם כדי לא לבלבל את הצרכן. אני לא מתנגדת לכפיות. אני רוצה לדבר על החינוך.
חגית אדלר: חשוב להתחיל מוקדם בחינוך, להגיע לנשים בהריון, להגיע לנשים עוד לפני ההריון.
משה בר סימנטוב: חשוב להגיע לכולם.
ענת גרוס-שון: התפקיד של כולנו הוא לתת את הכלים. נעזור להרגיל את החיך, אבל זה צריך להיות עם חינוך. יש אחריות בכך לתעשייה, אבל גם הרגולטור צריך לתת את הכלים לצרכנים.
דורית אדלר: דיברתם על כך שהציבור יודע, אבל המציאות היא שההורים עצמם לא יודעים.
אנחנו במצב של התנגשות צפויה בין שתי רכבות: הישרדות התעשייה ובריאות הציבור.
אם אתם עושים כל כך הרבה שנים, איך זה שהמגיפות ממשיכות?
אנחנו אוכלים יותר מדי ומצד שני 30-40% מהמזון נזרק. האוכלוסייה קונה יותר ממה שהיא צריכה.
אני פונה לתעשייה – כשמסתכלים על מה הילדים אוכלים. אם מדברים על חינוך, צריך להחזיר שיעורי בישול וגינון לבתי הספר. יש פה משהו דרמטי שצריך לשנות. תזונה בריאה היא מזונות ולא רכיבים. המזון הבריא רובו לא מעובד. צריך להבין שיש פה בעיה דרמטית והתעשייה תצטרך לעבור שינוי, אולי לקראת כיוון של בישול.
(מחיאות כפיים סוערות בקהל)
איציק תמיר: אין פה מאבק. התעשייה עובדת יום ולילה כדי לשפר את מוצריה. אנחנו לא רוצים לפגוע בבריאות.זה לא נכון שבעיית ההשמנה היא רק בגלל הרכיבים. כשהייתי צעיר אכלתי פי 2 והייתי רזה כמו מקל כי לא ישבתי שש שעות מול הטלוויזיה…. בסוף ימצאו סוכר טבעי להוסיף למזון.
ובכן, סוכר הוא טבעי. נכון שסירופ תירס עתיר פרוקטוז הוא מוצר שהופק בעזרת תהליך אנזימטי, אבל סוכר הוא טבעי. עוד הוכחה לכך שמה שטבעי הוא לא בהכרח בריא.
ולגבי הטיעון שההשמנה נובעת מהיעדר פעילות גופנית, ראו תגובתו של משה בר סימנטוב בהמשך:
מיקי חיימוביץ’: חשוב לי לעסוק במזון מן החי. ענת, אשמח לשמוע על איך תנובה מנתחת את שוק החלב. אני רואה שאתם נכנסים יותר ויותר לתחליפי סויה.
ענת גרוס-שון: לפני כ-15 שנה, בהסתכלות ארוכת טווח, תנובה קיבלה החלטה להיכנס לשוק ה-dairy alternatives.
מיקי חיימוביץ’: משה בר-סימנטוב, תוך כמה זמן יש החלטות של הוועדה?
משה בר-סימנטוב: אני רוצה תחילה להתייחס למה שאיציק אמר – אי אפשר לפצות על הרגלי אכילה לא בריאים באמצעות ספורט. יש אנשים רזים שהם “שמנים מבפנים”, כלומר שהשומן מצטבר להם בתוך הבטן במקום כשומן תת עורי כי הם לא אוגרים נכון את השומן. מה שהיה לא יכול להמשיך להיות. צריך שיתוף עם התעשייה, זה תהליך מדורג וזה שינוי מאוד עמוק. השבוע נחתום את פרק הלמידה, אחר כך נשמע את התעשייה, נקשיב לה בצורה מסודרת, ואז נתכנס בשלב ההמלצות. מקווה לעשות את זה בשבועות הקרובים.
מחשבות לסיכום: היה פאנל סוער, מלווה בהרבה מחיאות כפיים מהקהל למשמע דבריהם של משה בר סימנטוב ודורית אדלר: סוף סוף אומרים את מה שצריך. אני רוצה להאמין שנציגי התעשייה מתחילים להבין שהם חייבים לעשות שינויים משמעותיים. נקווה שזוהי התחלה טובה ובריאה יותר לכולנו.
ומה יש לפרופסור מריון נסל לומר באותו כנס על שיקולים פוליטיים בקביעת המלצות תזונתיות בארצות הברית?