מגנזיום: ממדף התוספים ועד חדר הלידה

הגעתן לבלוג שלי, טובה קראוזה.

היי וברוכה הבאה לבלוג שלי שעוסק בתזונה סביב הריון, לידה והנקה ממידע מקצועי ועד מתכונים. אני כותבת את הבלוג הזה לאורך שנים ויצרתי מאגר מידע עצום שיכול לעזור לך בתקופה המרגשת הזאת. מזמינה אותך לשוטט בין הפוסטים או לחפש בלשונית החיפוש את מה שהכי חשוב לך כרגע לדעת. חילקתי את הפוסטים לקטגוריות כדי שיהיה לך נוח. אם חשוב לך לקבל עדכונים על פוסטים חדשים, מזמינה אותך להירשם למגזין החודשי שלי.

מה לאכול בהיריון ולאחר הלידה: הרשמה לעדכונים

נדמה שבזמן האחרון לא מפסיקים לדבר על מגנזיום, במיוחד בחדרי הכושר. למה הוא חשוב? מה המזונות שעשירים בו? מה ההשפעות שלו בהריון? מה הקשר לרעלת? האם הוא גורם לשינה טובה יותר ומונע התכווצויות ברגלים? האם לקחת תוסף מגנזיום? ואם כן, איזה? בואו נראה:

מה זה מגנזיום ולמה הוא חשוב?

מגנזיום הוא מינרל שחשוב ללמעלה מ- 600 תהליכים חיוניים בגוף שלנו. הוא משמש כקו-פקטור, כלומר החלק הפעיל באנזים בכ- 600 אנזימים שונים שכל אחד מהם חיוני לתהליכים משמעותיים בגוף שלנו כמו הפקה של אנרגיה, התכווצות שריר, בניית חלבונים, העברה של דחפי עצב במערכת העצבים ובניית דנ"א. הוא חיוני גם לוויסות תקין של לחץ הדם, קצב לב תקין, בקרה של הסוכר בדם ושמירה על בריאות העצם.

מה החשיבות של מגנזיום בהריון ובהנקה?

מכיוון שמגנזיום אחראי על כל כך הרבה תהליכים באיברים ומערכות שונות, ברור שתהיה לו חשיבות בכל שלב בחיים, גם לפני ההריון, גם במהלכו וגם לאחר הלידה.

מחקרים בדקו אם נטילה של תוספי מגנזיום בהריון יכולה להפחית את הסיכון לרעלת הריון, לסוכרת הריון, ללידה מוקדמת, למשקל לידה נמוך ולתמותה סב לידתית. סקירות אמינות ומקיפות מצאו שתוספי מגנזיום לא השפיעו על תמותה סב לידתית או על משקל לידה נמוך.

במקרים של רעלת הריון חמורה, הטיפול הוא עירוי של מגנזיום סולפאט, אבל האם נטילה של תוספי מגנזיום יכולה למנוע רעלת הריון? את השאלה הזאת בדקה מטא אנליזה משנת 2022 ומצאה שתוספי מגנזיום הפחיתו ב-24% את הסיכון לרעלת הריון, אך לא השפיעו על הסיכון לרעלת הריון חמורה. לכאורה, נשמע מאוד מעודד, אבל כשביצעו בדיקה חוזרת של תת קבוצה מתוך הנשים שבדקו מצאו שההפחתה הזאת של 24% בסיכון לרעלת נצפתה רק במחקרים בהם כללו הריונות בסיכון גבוה.

אז למה נותנים עירוי מגנזיום במקרים קשים?

מתן המגנזיום נועד למנוע הידרדרות של המצב לפרכוסים ופגיעה במוח. כיוון שמגנזיום אחראי לסגירה של קולטן בשם NMDA במוח. החומר גלוטמאט, שמתפקד גם כמוליך עצבי, נקשר לקולטן הזה, המגנזיום נאלץ לצאת ממנו ואז נכנסים יונים של סידן שגורמים לעוררות עצבית. במצב של רעלת הריון חמורה יש שחרור מוגבר של גלוטמאט, הוא נקשר לקולטנים שלו, קולטני NMDA ואז הם נפתחים ויוני סידן מציפים את תאי העצב וגורמים לפרכוסים ולפגיעה במוח. עירוי של מגנזיום סולפאט מעלה במהירות את רמות המגנזיום בדם ובנוזל המוח, נקשר לקולטן ומונע ממנו להעביר סידן ובכך מכבה את הסערה החשמלית במוח. המגנזיום גם נקשר לקולטן בתאי השריר, מונע קשירה של סידן והפעלת התכווצות שריר וכך יש הרפייה של השרירים שמקיפים את העורקים במוח ויש שיפור של זרימת הדם למוח. מגנזיום גם מגן על מחסום הדם-מוח, ה-BBB ובכך מונע בצקת במוח.

תיאורטית, מגנזיום יכול לעזור למנוע התכווצויות שרירים בלילה בהריון, כיוון שהוא מרפה שרירים, אבל עבור הריון העדות המדעית לכך אינה חד משמעית. זאת משום שאיכות המחקרים שבדקו את הנושא הייתה נמוכה עד נמוכה מאוד. כלומר, מחקרים שהתכנון שלהם היה לקוי, שהיו עם גודל מדגם קטן מדי, שהנבדקות ידעו מה הטיפול שהן מקבלות, ושלא באמת בדקו כמו שצריך את תדירות ההתכווצויות ואת תדירותן. אולי בעתיד נדע יותר. בינתיים, מכיוון שבאף אחד מהמחקרים על מגנזיום בהריון לא מצאו השפעה שלילית על ההריון או הלידה, אם מטופלת שלי מספרת לי על התכווצויות, אני מסבירה שאין עדויות ודאיות לכך אבל גם שלא יזיק לה לקחת תוסף ושווה לנסות תוסף במינון 200 מ"ג מגנזיום, שלא עובר את הסף העליון שבטוח לצריכה מתוספים. וזה מוביל אותנו באמת לשאלה כמה מגנזיום צריך לקבל ביום.

כמה מגנזיום צריך לקבל ביום?

הקצובה היומית המומלצת לנשים בהריון היא 350 מ"ג אם הן בנות 19 עד 30 ו-360 מ"גאם הן בנות 31 ומעלה. בהנקה הקצובה היא 310 מ"ג לנשים בנות 19-30 ו-320 לנשים בנות 31 ומעלה.
שימו לב גם שהגבול העליון שנחשב בטוח לצריכה הוא 350 מ"ג ביום, שזה בדיוק הקצובה אבל הכוונה ל-350 מ"ג ממקור של תוספים ואין גבול עליון למגנזיום שמקבלים מהאוכל.
בתכשירי פרנטאל שונים – מולטי ויטמינים לנשים בהריון – יש מגנזיום במינונים שונים בין 50 ל-150 מ"ג, תוכלו להסתכל על האריזה של התכשיר שלכן ולראות כמה מגנזיום הוא מכיל. בטבלה שבפוסט הזה תוכלו לראות את כמות המגנזיום בסוגי הפרנטאל הנפוצים בארץ.

מה המזונות העשירים במגנזיום?

מקורות טובים למגנזיום הם אגוזי ברזיל וקשיו, שקדים, קטניות, דגנים מלאים, בננות, קקאו (כן, גם שוקולד) ותרד – ובכלל, כל הירקות העליים. כי המגנזיום הוא חלק ממולקולת הכלורופיל, המקור לצבע הירוק בצמחים, אם כי הכלורופיל אחראי רק ל-20-30 אחוזים מסך המגנזיום שיש בירק הירוק.
תוכלו להיעזר בטבלה הבאה:

המאכלכמותכמות מגנזיום במ"ג
מדליוני תרד קפוא5 יחידות80
זרעי דלעת קלופים1 כף40
בננה בינונית (כ-120 גרם)35
פולי אדממה מבושלים3 כפות35
זרעי צ'יה1 כף35
שקדים10 יחידות30
שיבולת שועל3 כפות30
שעועית שחורה מבושלת3 כפות30
שוקולד מריר לפחות 70%שורה30
לחם מחיטה מלאה1 פרוסה25
שעועית לבנה מבושלת 3 כפות 25
קטניות מבושלות אחרות מסוגים שונים: שעועית אדומה, שעועית מנומרת, גרגרי חומוס, עדשים, מאש, אפונה ותורמוס3 כפות 16-22

ירקות ירוקים מבושלים יכולים לספק יותר מגנזיום מאשר ירקות טריים – גם כי הבישול שובר את דפנות התאים וקרומי התאים ואז המגנזיום יותר זמין, גם כי הבישול משחרר את המגנזיום שבכלורופיל וגם כי הבישול מפחית את כמות האוקסלאט שנקשר למגנזיום. אבל נקודה חשובה היא לנצל את מי הבישול: לאכול את המנה כתבשיל או רוטב או מרק, או פשוט לאדות, להקפיץ או לאפות את הירק כך שלא יהיו מי בישול שהמגנזיום יכול לדלוף אליהם, וכמובן גם מינרלים נוספים.

למה עלול להיות לנו חסר במגנזיום?

מקור נוסף למגנזיום שדווקא אינו אוכל היה עד לפני כמה שנים גם מי השתייה שלנו. ליטר אחד של מי ברז הכיל 25-35 מ"ג מגנזיום כך ששני ליטר ביום סיפקו עד חמישית מהצריכה היומית שלנו. אבל בעשור האחרון יותר ויותר מהמים שלנו הם מי ים מותפלים והסתמכות על התפלת מי ים זה תהליך שמתקיים כבר למעלה מעשרים שנה והפך לדומיננטי יותר משנת 2010. המים מותפלים בשיטה שנקראת "אוסומזה הפוכה" מה שאומר שכל המינרלים מוצאים מהם (גם יוד, וכתבתי על זה כאן). מחזירים סידן למים כדי למנוע קורוזיה בצנרת, אבל נכון לעכשיו לא מחזירים למים את המגנזיום. אמנם נקבע פרוטוקול בכנסת כבר בשנת 2012 להחזיר מגנזיום למים אבל נכון להיום, יוני 2026, זה עדיין לא קרה, בעיקר כי קיימת מחלוקת מה הדרך הנכונה להחזיר מגנזיום ואיך זה ישפיע על עלות המים. מכיוון שכ-70% ממי הברז שלנו ברוב הארץ הם תערובת של מים מותפלים ביחד עם מים ממי תהום ו/או מי הכנרת, המשמעות היא שכמות המגנזיום נמוכה יותר מ-25-35 מ"ג לליטר ולפי הערכות עומדת על ממוצע של 18 מ"ג לליטר ובחלק מהישובים אפילו פחות מ-10 מ"ג מגנזיום לליטר מים.
אגב, פילטר מים כמו "תמי 4" לא מוריד עוד יותר את כמות המגנזיום כי יון המגנזיום לא מגיב עם הפחם הפעיל של הפילטר וממשיך הלאה לכוס שלנו.

כך שהתפלת המים בשילוב אכילה לא מספקת של מזונות עשירים במגנזיום יכולה להוביל למחסור במגנזיום.
תקופות תובעניות מבחינה תזונתית כמו הריון והנקה יכולות להוביל למחסור במגנזיום כי הגוף זקוק לכמות גדולה יותר של המינרל. גם שלשולים יכולים לגרום לאובדן של מינרלים באופן כללי ומגנזיום באופן ספציפי.
בנוסף, תרופות שמונעות הפרשת חומצה בקיבה (אומפרדקס, נקסיום ועוד) יוצרות סביבה לא חומצית מספיק לשחרר מגנזיום מכלורופיל ומתרכובות נוספות שהוא קשור אליהן ובכך יכולות לפגוע בספיגה של מגנזיום.

איך יודעים אם יש חסר במגנזיום?

לכאורה, התשובה פשוטה – בדיקת דם.
העניין הוא, שבדיקת דם לא נותנת לנו תשובה אמינה, כיוון שרק כאחוז אחד מהמגנזיום בגוף נמצא בדם (רוב המגנזיום נמצא בשרירים ובעצמות). כך שהרמה בדם יכולה להיות תקינה בשעה שיש חסר ברקמות.

נכון שאם יש חסר משמעותי, נראה חסר גם בבדיקת הדם. חסר מוגדר בחלק מהקופות כרמת מגנזיום מתחת ל-1.8 מיליגרם לדציליטר ובחלק מהקופות מתחת ל-1.6. מעריכים שעד ערך של 2.1 יש מחסור תת קליני, כלומר מחסור שלא מרגישים אותו בתסמינים.

אבל בהחלט יכול להיות מצב בו בדיקת הדם תקינה, ערך המגנזיום בטווח ועדיין יש חסר ברקמות.

בשדה המחקר יש שיטות שונות לבדיקת מגנזיום ברקמות בגוף, אבל מדובר או בשיטות שאין לגביהן הסכמה מדעית על אמינותן או שהן לא מעשיות, כמו למשל בדיקת מגנזיום ברקמות הגוף באמצעות קרני רנטגן.

כך שהדרך הטובה ביותר לדעת אם יש חסר במגנזיום הוא לבדוק עם דיאטנית מה ההרגלים, מה התזונה היומיומית, האם נוטלים תרופה סותרת חומצה או מונעת הפרשת חומצה בקיבה לאורך זמן וכך להעריך אם מקבלים מספיק מגנזיום מהמזון.

איך חסר במגנזיום משפיע על הגוף?

השפעה על הלב – על פי מחקרים, רמת מגנזיום נמוכה בדם קשורה בסיכון מוגבר לתמותה ממחלות לב כליליות (למשל התקף לב או אירוע מוחי) וממוות לבבי פתאומי. כשמסתכלים על כמות המגנזיום בדם ועל מגנזיום בתזונה רואים שככל שהם גבוהים יותר, כך הסיכון לתחלואה במחלות לב כליליות נמוך יותר.
איך זה קורה? כנראה המנגנון הוא שהמגנזיום שומר על תקינות הדופן הפנימי של כלי הדם, מה שנקרא שכבת האנדותל, במיוחד מונע תהליכי קרישה והצטברות של טסיות על דופן כלי הדם.

השפעה על המוח – מגנזיום מעורב בשמירה על תפקוד תקין של המוח, במיוחד מעבר של אותות חשמליים שהם אלה שמפעילים את הדחפים העצביים וכן שמירה על שלמות ה-BBB מחסום דם מוח שמונע מרוב החומרים להיכנס מהדם למוח. חסר במגנזיום נמצא קשור להפרעות נוירולוגיות במחקרים בבעלי חיים ובבני אדם. ייתכן שקיים קשר בין חסר במגנזיום לבין מצבים כמו מיגרנה ואפילו מחלות כמו אלצהיימר ופרקינסון.

השפעה על איכות השינה – מגנזיום קשור גם במנגנונים שונים לאיכות השינה. יש ראיות מדעיות לכך שתיסוף מגנזיום משפר את איכות השינה. איך זה קורה? המנגנון המרכזי שאחראי לכך כנראה הוא הפחתת פעילות עצבית במוח ובכך הרגעה.
אם נצלול לרמת פירוט של איך זה כנראה קורה אפשר לומר שמגנזיום חוסם את הפעילות של קולטן, רצפטור, בשם NMDA. במצב מנוחה מגנזיום חוסם פיזית את תעלת ה-NMDA, ממש כמו פקק. אם נקשר גלוטמאט לקולטן הזה, יש שינוי חשמלי, המגנזיום נאלץ לצאת, נכנס סידן ויש עירור עצבי. אם חסר מגנזיום, יש פחות מגנזיום בסביבה ואז החסימה הבסיסית של הקולטן חלשה יותר. אם יש מספיק מגנזיום בסביבה, חוזרת להיות חסימה טבעית של הקולטן במצב מנוחה וזה מקטין את העוררות העצבית במוח. המנגנון הזה עוד לא הוכח בבני אדם, אבל יש מספר מחקרים שמראים קשר בין צריכת תוסף מגנזיום לבין איכות השינה. עוד לא ברור לגמרי מה צורת המגנזיום היעילה ביותר. אגב, אין הוכחות מדעיות לכך שכדאי לקחת את המגנזיום דווקא לפני השינה.

השפעה על התכווצות שרירים – בדומה למה שקורה עם פעילות עצבית במוח, שצריך סידן כדי להפעיל אותה ומגנזיום כדי למנוע מסידן להפעיל אותה, כך קורה גם בשרירים בקולטן עם שם אחר. כדי ששריר יוכל להתכווץ, הוא צריך סידן ומגנזיום הוא כמו פקק בקולטן ויכול למנוע מהסידן להפעיל אותו. כלומר, מגנזיום מרפה שרירים. אבל, אם יש חסר של מגנזיום, התעלה לא נחסמת, אין פקק והסידן יכול להיקשר לקולטן ולגרום לכיווץ השריר. לכן מחסור במגנזיום יכול לגרום להתכווצויות שרירים, אבל הנה הקטע – התכווצות במצב מנוחה, לא בזמן פעילות, במיוחד במהלך הלילה. דווקא לגבי מניעת התכווצויות שרירים בעקבות פעילות ספורטיבית אין ראיות עקביות לכך שתוסף מגנזיום יכול למנוע התכווצות שרירים בזמן מאמץ, בעיקר כי יש עוד גורמים שכיחים יותר שיכולים לגרום להתכווצות שרירים כמו חסר בנוזלים, איבוד נתרן בזיעה ועוד.

האם צריך לקחת תוסף מגנזיום?

אין המלצה רשמית לקחת תוספי מגנזיום וצריך להסתכל על כל מקרה לגופו– מה אוכלים, האם אפשר לשנות את מה שאוכלים ולשלב יותר מזונות עשירים במגנזיום, האם נוטלים תרופות שמשפיעות על הספיגה ועוד.
בהריון ובהנקה אין המלצה לקחת תוסף מגנזיום בניגוד למשל להמלצה לקחת יוד כתוסף, אבל כמובן הצרכים של מגנזיום עולים בהריון ובהנקה. מי שלוקחת מולטי ויטמין להריון, כזה שמכיל מגנזיום, מקבלת כמות מסוימת וצריך לדאוג שיש השלמה מספקת מהתזונה.

חשוב לדעת: אם יש חסר במגנזיום ומתחילים לקחת תוסף, המשמעות היא, שצריך למלא את המאגרים בגוף, זה לא מיידי, ההשפעה – בין על התכווצות שרירים או שינה ניכרת תוך לפחות שבוע ועד שישה שבועות.  

מגנזיום גם משמש במינון גבוה לטיפול בעצירות. בגלל המינון הגבוה שמשמש לטיפול בעצירות, ההשפעה מיידית, אבל כמובן זה לא מינון שיש לקחת לאורך זמן.

איזה תוסף מגנזיום כדאי לקחת?

יש סוגים שונים של תוספי מגנזיום ומה שייקבע אם התוסף יהיה יעיל, כלומר, ייספג לדם, הוא עד כמה התרכובת מסיסה ואיך נספג המגנזיום.
שתי התרכובות הנפוצות ביותר בתוספים בארץ הן מגנזיום ציטראט ומגנזיום אוקסיד ומביניהן, מגנזיום ציטראט מתמוסס טוב יותר גם כשהסביבה אינה חומצית וזה יתרון לאנשים שלוקחים תרופות שמונעות הפרשת חומצה בקיבה. כלומר בשורה התחתונה, יותר מגנזיום זמין מתקבל מתוספים שיש בהם מגנזיום ציטראט. תוספים של מגנזיום אוקסיד מפצים על זה במינון יותר גבוה של מגנזיום. אחוזי הספיגה המדוייקים עדיין אינם ידועים כי אין מחקרים שקבעו אותם באופן חד משמעי.

מה לגבי קרמים שמכילים מגנזיום? צריך לזכור שהעור שלנו הוא מחסום. הוא לא מיועד לספוג רכיבים בצורה איכותית. נכון שיש חומרים שיכולים להיספג דרך העור כמו למשל תכשירי הורמונים בצורת מדבקה או ג'ל למריחה שניתנים בגיל המעבר, אבל בכל מה שנוגע למגנזיום, יש ראיות רק לכך שהוא יכול לחדור את העור דרך זקיקי השערה ובלוטות זיעה ומשם להגיע לדם, אבל במחקרים שנערכו בנושא, שהיו עם מדגמים קטנים, או שלא היה הבדל מובהק סטטיסטית ברמת המגנזיום בדם בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת או שדווקא היה הבדל מובהק סטטיסטית אבל עלייה קטנה מאוד. בקיצור, אי אפשר להסתמך על זה, במיוחד אם יש מחסור במגנזיום.
סוגים נוספים של תרכובות מגנזיום שפחות נפוצות אבל קיימות בארץ הן מגנזיום ביס גליצינאט ומגנזיום ליפוזומלי. מגנזיום ביס גליצינאט נספג דרך מנגנון של חומצות אמינו, כי מדובר במגנזיום שקשור לשתי חומצות אמינו גליצין וזה נחשב למנגנון יעיל יותר. מגנזיום ליפוזומלי ארוז בתוך ליפוזומים. חלק מהליפוזומים מתפרקים והמגנזיום נספג בצורה הרגילה אבל אלה שלא, נספגים דרך תאים מיוחדים במעי, תאי מיקרופולד, ועוברים למערכת הלימפה במקום לדם ואז ישירות לכבד.
חשוב לציין שאין עדיין מחקרים שמשווים סוגים שונים של תוספים זה לזה, שימו לב שיש הרבה מסרים שיווקיים וכמובן מעורב כאן הרבה כסף.

לסיכום

מגנזיום הוא מינרל שחשוב בכל שלב בחיים, יש לו השלכות על הבריאות שלנו בטווח הקצר והארוך ובגלל התפלת המים יש סיכון שאנחנו לא מקבלים ממנו מספיק. לכן חשוב לשים דגש על מזונות עשירים במגנזיום ובמידת הצורך, לקחת תוסף אחרי התייעצות עם איש/ת מקצוע. אם יש ספקות, תמיד כדאי להגיע לדיאטנית.

תודה מיוחדת לד"ר גיא שלמון שחלק מהמידע בפוסט זה מבוסס על תכנים מתוך קורס תוספי תזונה לדיאטנים בהנחייתו.

רוצה לדעת עוד? מוזמנת לפרק בפודקאסט שלי: